וכתב הרהמ"ח אבל אין בו מלקות לפי שאפשר וכו'. והיינו על הלאו הזה אין לוקין אבל אותו שעשה הדבר הזה מי שהרג את האנוס ח"מ שהרג את הנפש אם ידע מזה וכן המלקה חייב מלקות משום לא יוסיף רק משום לאו הזה אין לוקין וגם הר"מ בפי"ח מה' סנהדרין לא מנה לאו זה בכלל הלוקין אף על פי שאינו סובר סברת הרהמ"ח כידוע עיין בפי"ג מה' שכירות דס"ל חסמה בקול לוקה כיון דע"י הדיבור אתעביד מעשה או כיון שאפשר ע"י מעשה ע"ש בהה"מ אם כן צ"ע למה לא ילקו הב"ד על לאו זה כיון שע"י דיבורן איתעביד מעשה וענשו או שיוכל להיות שהם בעצמם עונשים אם כן יהיו חייבים מלקות ע"פ דיבורם וצ"ע כעת:
מנחת חינוך · סימן תקנ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.