ונוהג איסור זה בכ"מ ובכל אישי ישראל וב"נ אף שהוא מצווה על הרבעה. עיין בר"מ פ"י מה' מלכים מכל מקום על לאו זה אינו מוזהר. והמנהיג בשור פסולי המוקדשין הארכתי בזה לעיל במצוה רמ"ז ואם כי יעדתי שם לכתוב כאן עוד אך כעת א"י לכתוב ובעזה"י הגומר עלי אכתוב בעת אחר בס"ד עיין בחולין דף ע"ד ע"ב מבואר דבן פקוע אף שהוא כשחוט מכל מקום לענין הנהגת כלאים חייב משום לאו זה דחורש וכו' ועיין שם בתוס' דמכש"כ מפרכסת אפילו ישראל בטהורה מכל מקום חייב משום לאו זה דחורש ע"ש:
מנחת חינוך · סימן תק״נ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.