מנחת חינוך · סימן תקל״ט, א׳

שלא נעלים עין מאבידת אחינו וכו'. מצות הללו דין אחד להם עשה ולא תעשה ונכתוב קצת בס"ד. הרואה אבידה ונתעלם ממנה והניחה עובר בל"ת לא תוכל להתעלם וכו' ובטל מצות עשה השב תשיבם וכו' ואם השיבה קיים מ"ע דהשב וכו' ולא עבר על הלאו ואע"פ שבתורה נפרט אבידות בהמות ומטלטלים מכל מקום מרבינן אבידת קרקע גם כן כגון אם ראה מים שוטפים בתוך שדה חבירו חייב להציל דכתיב לכל אבידת אחיך לרבו' אבידת קרקע ואפשר אינו עובר רק בלאו דלא תוכל וכו' ולא בעשה דלכל אבידת וכו' ואפשר כיון דכתיב וכן תעשה וכו' קאי אדלעיל דעובר על העשה ג"כ כ"נ. וכהן שראה אבידה בבית הקברות אינו מטמא להחזיר שטומאת כהן עשה ולא תעשה עשה דקדושים תהיו ול"ת דלא יטמא כו' ואין עשה דהשבה דוחה עשה ולא תעשה כן מבואר בר"מ כאן ואין ז"ל ממש. והנה בב"מ דף למ"ד אמרינן שם שני טעמים דאין כהן מטמא להחזיר אבידה חדא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ועוד לא דחינן איסורא מקמי ממונא והנה לטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר מחולקים הראשונים דדעת ריב"א בחולין פרק שלוח הקן דאינו לוקה דדחי הל"ת ולא נשאר רק העשה ואם נאמר דהר"מ ס"ל כסברת הריב"א וא"כ לפי דברינו אין לוקין בעבר ובאמת לסברא זו דלא דחיין איסורא מקמי ממונא אם כן לא נדחה כלל ולוקין בעבר ולמה לא הביא ד"ז דלא דחינן לחומרא ונראה דלא ס"ל כסברת ריב"א אם כן לוקין אף לטעם זה ועובר על עשה ולא תעשה ואין נ"מ בין שני הטעמים ע"כ מביא הטעם הראשון ועיין בס' שעה"מ בה' נדרים שמפלפל שם אי הר"מ ס"ל כסברת הריב"א ע"ש ומביא ג"כ גמרא זו ע"ש ומכל מקום אני לך ובאתי להזכיר. וגם לפי סברא זו דאין עשה וכו' אם כן בנזיר עיין בר"מ בה' נזירות דיש ג"כ עשה היינו ככל היוצא מפיו ול"ת דלא יטמא אך איתא בשאלה ומבואר ביבמות דף כ"ה דאיתא בשאלה דוחה עשה אף ל"ת ועשה אך הר"מ פ"ו מה' נזירות דכתב דעשה דתגלחת דוחה ל"ת ועשה דנזיר אף דאין עשה כו' כיון דימי חלוטו אינן עולין ולא כתב הטעם דאיתא בשאלה נראה דלא ס"ל הכי אם כן ג"כ אין נ"מ כאן דאף בנזיר אסור דאין עשה דוחה וכו' אף דישנו בשאלה וגם לא ס"ל כריב"א אם כן בכ"ע עובר בעשה ולא תעשה ולוקין ע"כ כתב הר"מ טעם זה ע"ש ג"כ בשער המלך ובאתי רק להזכיר ומכל מקום אני לך. ועיין בהה"מ שכתב אבל האמת שא"צ לכך דתיפוק דבעידנא דעוקר לאו דטומאה היינו בבה"ק אכתי לא מקיים עשה דהשבה ואין עשה דוחה ל"ת רק כמו כלאים בציצית דהוי בעידנא דמיעקר וכו' וסיים ולענין דינא לא נ"מ מידי עכ"ל ומוכח ג"כ מדבריו דהר"מ לא ס"ל כריב"א וסובר דלוקין היכי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וגם סובר דאפילו אם איתא בשאלה לוקין ואינו דוחה דאי לא הוי נ"מ גדולה דמחמת דאין עשה דוחה וכו' אין לוקין וגם לפ"ז בנזיר מותר אך לפי הטעם דבעידנא כו' לוקין בעבר וכו' אפילו בנזיר כיון דלא בעידנא אינו דוחה כלל אפילו באיתא בשאלה ואפשר כמו דמבואר בתוס' בפ' תמיד נשחט דעשה החמור דוחה עשה הקל אפילו אם לאו בעידנא אם כן ה"נ עשה ולא תעשה דישנו בשאלה דקיל אפשר דל"צ בעידנא אך על כל פנים לדעת הריב"א נ"מ כמ"ש והדברים ארוכים ועתיקים ובאתי כאן רק להזכיר. ומ"ש הרב המגיד דל"ה בעידנא עיין דברי הנמ"י בסוגיא זו דהביא מחלוקת הראשונים דדעת הר"ן דהוי בעידנא כי עוסק במצוה זו ודעת קצת דלא הוי בעידנא. והנה סברא זו דמבואר בגמרא דלא דחינן איסורא מקמי ממונא נראה הטעם כמו שמבואר בכתובות וליתי עשה דולו תהיה לאשה וכו' ולידחי ל"ת ומתרצין דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל היינו דעשה שיכולים לעקור אינו דוחה עיין בראשונים ה"נ דעשה דממון אם האובד אינו רוצה שישיב לו בודאי אין על המוצא שום מצוה אם כן מצוה כזו דאי אמר לא בעינא וכו' אינו דוחה אף ל"ת גרידא שוב מצאתי בס' אסיפת זקנים שכתב כן יע"ש שהטעים עוד הדברים והדברים ברורים אם כן בודאי כהן העובר לוקה כי עבר על עשה ולא תעשה וז"פ: