שלא נירא מלהרוג נביא השקר וכו'. גם כן בר"מ פ"ה שם ומסיים וכן המונע ללמוד עליו חוב הוא בכלל לאו זה וכ"כ הרהמ"ח והוא בספרי ועיין בספר משנ"ח מצוה ל"א דבכל הח"מ מצות עשה להמית אותם וגם לאו דלא תחוס וכו' וכאן גבי נביא שקר הוכפל האזהרה ועובר בב' לאוין וכ' ג"כ דלאו זה רק בנביא השקר כמ"ש בתורה אבל במתנבא לע"ז אינו בכלל לאו זה ואין דנין ק"ו ע"ש וכבר כתבתי לעיל דנביא המתנבא בשם הקב"ה לע"ז דהוא נביא שקר ג"כ אפשר דלאו זה ג"כ נוהג אך בתורה נכתב הלאו זה ע"ד העתידות אשר לא יבוא וכו' אם כן אפשר רק בדבר הזה וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן תקי״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.