שלא ירבה לו המלך ממון רב וכו'. מבואר בר"מ כאן פ"ג ורק לצורך עצמו ולצורך ציבור ולאוצר בית השי"ת מצוה להרבות רק בבית גנזים לצורך עצמו עובר ולפי זה מה שמבואר בר"מ פ"ד דאוצרות מלכים למלך ונוטל מחצה מביזה היינו לצורך המדינה וכתב הר"מ דמלך דהרבה ממון לוקה. וא"י ולא נתפרש לנו השיעור הריבוי וגם יכול לומר שמרבה לצורך מלחמות דאין לזה שיעור ואפשר דמקבל עליו התראה מכל מקום שיעור הריבוי לא נודע לנו והרהמ"ח במצוה הקודמת גבי סוסים ונשים כ' דלוקין וכאן לא כ' דלוקין רק ענשו גדול אם מכוין והיינו קמי שמיא גליא וצ"ע עד יבוא ויורה צדק לנו:
מנחת חינוך · סימן תק״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.