וכשכובש מלכים אוצרות מלכים למלך ושאר הביזה נוטל מחצה בראש היינו חלק היפה וע"ש שכתבו דארצות שכובש נוטל לעצמו מה שירצה וכו' וז"פ דהיינו ארצות חוץ מז' עממין אבל ארצות הללו מבואר בתורה דשייך לכל ישראל ומאי דהוה הוה ולפני זה כתב הר"מ דמלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק א' מי"ג ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם. והוא במסכת ב"ב דף קכ"ב דעתידה א"י שתתחלק לי"ג וחלק הי"ג הוא למלך המשיח נראה דאף מארצות ז' עממין נוטל חלק אחד מי"ג דכן מבואר שם דבתחלה נתחלק א"י לי"ב שבטים ולעתיד לי"ג חלק אחד לנשיא. והיינו ארץ שבעה עממין. וד"ז שכ' הר"מ דמלך כל ארצות שכובש הרי הן שלו ונוטל כמה שירצה לא הרשים הכסף משנה מקומו ובודאי מצא הר"מ איזה מקום. אך זה צ"ע דכ' דמלך המשיח נוטל מכל ארצות שכובשין חלק מי"ג למה יגרע המלך המקוה ב"ב משאר מלכים דכל הארצות שלו והוא יש לו מעלה יתירה דא"י מכבר היינו ארץ ז' עממין יתנו לו ישראל חלק א' מי"ג אבל שאר הארצות למה יגרע שם מלכינו המשיח וצ"ע עד יבוא ויורה לנו. וכל המורד במלך יש למלך רשות להורגו אפילו גזר על א' שילך למקום פלוני או שלא יצא מביתו או מחרף ומגדף למלך או שפוגע בכבודו כמו אורי' החתי שקרא ליואב אדוני בפני דהע"ה על כל אלו ח"מ ויש למלך רשות להורגו ומלשון זה דהרשות בידו ואין חיוב בדבר אף על פי שמלך שמחל ע"כ אינו מחול מכל מקום לענין להרוג המורדים יכול למחול ומבואר בר"מ דאין רשות למלך להרוג אלא בסייף בלבד ואסור להפקיר ממון ואם הפקיר ממון הרי הוא גזל וד"ז דאין למלך רשות רק בסייף לא רשם הכסף משנה ומסתמא מצא כן רבינו. ודע דזה דאין לו רשות רק בסייף היינו אם הרגו בעבור כבוד עצמו שמרד בו לא נתנה לו התורה רשות רק בסייף אבל לחזק הדת כמו שמבואר אח"ז כל ההורגים נפשות בלא ראיה ברורה וכו' יש למלך רשות להרוג בכ"ד לשבר רשעי העולם ועיין בר"מ פי"ח מה' סנהדרין שיהושע שרף את עכן מדין מלכות אף על פי שדין מלכות אינו אלא בסייף מכל מקום שם לא היה בתורת מרידת מלכות רק מפני כבוד שמים יש רשות למלך להרגו בכ"ד כנ"ב ופשוט. והרוגי מלכות נכסיהם למלך. ומ"ש הרב המחבר שיש לו לדון בלא ראיה ברורה נראה דוקא ד"נ כמו שמבואר דיש לו רשות להרגו וכו' אבל דיני ממונות בודאי א"י לדון כמ"ש הר"מ דאין לו רשות להפקיר ממון. ולכאורה קשה למה אין לו רשות להפקיר ממון כיון דיש לו רשות להרוג ולא יהיה ממונו חמור מגופו ולא שייך יכין רשע וכו' כמו במוסרים וכדומה הא אם הורג אותו נכסיו למלך ולא ליורשים. ואפשר הא דאין לו רשות להפקיר היינו באינו ח"מ אבל בח"מ והמלך רוצה להפקיר ממונו בודאי רשאי כנ"פ וברור. והנכלל במצות עשה הכיבוד והמורא נוהג בכל אישי ישראל ונוהגת בזמן שישראל בא"י וכמ"ש ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לא"י וכו':
מנחת חינוך · סימן תצ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
