שלא להמנע וכו' ועז"נ השמר לך פן וגו'. מבואר בר"מ סוף פ"ט מה' שמיטה והנה בפסוק כתיב השמר וגו' ואינו מוזכר הלואה רק נתינת צדקה אך מסתמא קבלו חכמינו זכרונם לברכה כן דקאי אהלואה כמבואר דהלל ראה שנמנעו מלהלות ועברי על מ"ש בתורה השמר וגו' ומכל מקום אם מקמץ ליתן מפני פחד שמיטה ג"כ עובר בלאו זה כמו שמבואר בפסוק השמר וגו' ולא תתן לו וגו' נתן תתן לו וגו' נתן תתן וגו' כי הפשט אינו זז ממקומו רק קבלת חכמינו זכרונם לברכה דקאי על הלואה ג"כ כנ"ב. מה שהקשה הרהמ"ח למה כתבה התורה בלאו והלא בידו להתנות עמו וכו' ע' בספר בכור שור במכות שכ' שם אם המלוה רוצה להלות בתנאי ע"מ והלוה אינו רוצה בתנאים ועי"ז נמנע המלוה להלות עובר בלאו זה אם כן ל"ק קושית הרהמ"ח דהתורה הזהירה דאם אין הלוה רוצה בתנאי מכל מקום צריך המלוה להלוות לו:
מנחת חינוך · סימן ת״פ
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.