מנחת חינוך · סימן ת״ט, א׳

שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראהו עושה וכו' להביאו לפני ב"ד וכו' שנא' ולא ימות הרוצח עד עמדו וכו'. דין זה מבואר בר"מ פ"א מהל' רוצח והוא בש"ס דמכות ג"כ ובספרי. הכלל מי שעבר העבירה אסור להרוג אותו עד שהב"ד ידינוהו ויגמרו דינו וההורגו קודם לזה ח"מ כדין רוצח כן כ' הרהמ"ח ובר"מ אינו מבואר זה אך הדין דין אמת דקודם שנגמר דינו הוא ככל האנשים. וגדולה מזה מצינו במכות דף ו' ע"ב גבי הוא והן נהרגין ובדף ה' ובר"מ פי"ט מהל' עדות דהזוממים נהרגין אם רצו לחייב מיתה מי שלא נגמר דינו ומכש"כ בהורגו בידים וז"ב ופשוט. וכבר כתבתי כ"פ בח"ז דדעת רש"י בשבועות דצריך להתרות מאותו פסוק של הלאו. והנה כאן דח"מ בודאי עובר על לא תרצח ג"כ. אך אני מסופק מאיזה לאו צריך להתרות אי משום לא תרצח דמצינו מיתה על הלאו דל"ת כ"פ אבל הלאו הזה ולא ימות וכו' אפשר אינו אלא לאו רק דממילא משמע דהוא רוצח כיון דהתורה לא נתנה רשות להורגו או אפשר דלאו הזה גם כן כיון דממילא משמע יכול להתרות בו משום לאו זה וכ"נ. עוד הביא הרהמ"ח דאפילו אם הב"ד ראו וכו' הם כולם עדים וצריכים להעיד לפני ב"ד אחר שידינוהו אבל הם עצמם אינם נעשים דיינים וכו' ושפטו העדה והצילו וכו' והוא פלוגתא בין ר"ט לר"ע מובא בב"ק דף צ' ובר"ה דף כ"ו ובמכות דף י"ב מבואר שם דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ר"ט אומר מקצתן וכו' ור"ע אומר הם כולם עדים ואין עד נעשה דיין מחמת האי טעמא והצילו העדה ופוסק הרהמ"ח כר"ע ואפילו ראו ביום ע"ש דסתם. אבל הר"מ פ"ה מה' עדות כ' דעד המעיד אינו נעשה דיין אבל עד הרואה נעשה דיין אפילו בד"נ ע"ש בכ"מ שפוסק כר"ט ודוקא ראו ביום ע"ש וכ"כ בפ"ב מהלכות רוצח דטריפה שהרג את הנפש אינו נהרג עפ"י עדים דה"ל עדות שאאי"ל רק בהרג בפני ב"ד הורגין אותו והוא מימרא דרבא בסנהדרין טריפה שהרג בפני ב"ד וכו' ועיין בתוספות כגון שראוהו ביום ועיין בכסף משנה בה"ע שכתב דהר"מ אינו פוסק כר"ע דהלכה כר"ע נגד חביריו ולא כנגד ר"ט וע"ש בלחם משנה ונוכל לומר דרבא דהוא בתרא פוסק דלא כר"ע ופוסק הר"מ כוותי'. וגם מדברי הר"מ כאן מבואר דדנין על ראייתם וא"צ שיהיו מקצתן עדים ומקצתן דיינים ויעידו דאי בעינן עדים ה"ל עדות שאאי"ל אלא רבא ס"ל דדנין עפ"י ראייתן וא"צ הגדה וע"ש בלחם משנה שכ' דהר"מ סובר הגדה בעינן בד"נ וכאן מבואר דלא בעינן הגדה רק הם כולם ב"ד ודנין עפ"י ראייתם לבד. וצ"ע על הרהמ"ח שנטה מדעת הר"מ ועיין בר"ה בסוגי' הנ"ל ובכ"מ בדין זה והוא אריכות ואין כאן מקומו להאריך.