שנצטוו ישראל להקריב שני כבשים בשבת וכו'. מוסיף על התמיד שנא' וביום השבת שני כבשים וכו' מבואר בר"מ פ"ז מהלכו' תו"מ והיו עולות כמבואר בתורה והן עולות ציבור מתרומת הלשכה וזמן מוספין כל היום היינו לכתחילה בין שני התמידין ואם אין לו תמידים זמנן כל היום ומוספים א"צ ביקור ד"י ואם לא מצא ב' כבשים רק כבש אחד צריך להקריב הכבש האחד וזה מבואר בר"מ סוף פ"ח מהל' תו"מ ומבואר ביומא פ' שני שעירים דשני כבשים של שבת צריך שיהיו שוים ודעת רש"י שהוא למצוה ודעת התוס' שהוא לעכוב והר"מ השמיע ד"ז ועמד ע"ז בעל המנ"ל כאן בפ"ד. ושוים היינו במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד כמו שעירי יוה"כ. ותו"מ אין מעכבים זא"ז:
מנחת חינוך · סימן ת״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.