מנחת חינוך · סימן ד׳, נ״א

ואין מעברין את השנה אלא עד ניסן וכיון שקידשו לשם ניסן א"מ לעשות החודש ניסן אד"ש וילפינן לה מקראי בסנהדרין זה ניסן ואין אחר ניסן ואפילו בדיעבד א"מ ע"ש ור"מ כאן ופ"ד מה' ב"מ. ולכתחלה א"מ אפילו יום ל' של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן ואם עיברוהו אמר עולא אין מקדשין החודש והיינו דעושין ר"ח אד"ש יום ל"א דאי יקדשו היום הו"ל כאילו נתקדש ניסן ואמרינן שם קידשו מאי א"ר בטל העיבור והוי ר"ח ניסן ור"נ אמר מעובר ומקודש היינו קודם הקידוש עיברו הוי מעובר והקידוש הוא לר"ח אד"ש. והנה זה מוסכם ואין חולק על עולא דלכתחלה אין מקדשין את החודש היום אם עיברו אלא הפלוגתא הוא אם עברו וקידשו רבא סובר בטל העיבור ור"נ סובר העיבור קיים אבל לכתחלה ודאי אין מקדשין ע"ש בגמרא. וצ"ע בר"מ שכ' כאן הי"ד הגיע יום ל' אדר ולא עיברו עדיין השנה לא יעברו אותה כלל שאותו היום ראוי להיות ר"ח ניסן וכו' ואם עיברו ה"ז מעובר באו עדים אחר שעיברו והעידו על הירח הרי אלו מקדשין החודש יום ל' ויהי' אד"ש ואילו קידשו ב"ד וכו' מבואר מדבריו דאף לכתחלה מקדשין החודש יום ל' לאחר שעיברוהו ובש"ס מבואר להיפך דלכתחלה אין חולק על עולא ופלוגתתן בדיעבד ואיך פ' הר"מ לכתחלה מקדשין וצ"ע על המפרש והלחם משנה שלא הרגישו בזה.