מנחת חינוך · סימן ד׳, ג׳

והנה מצוה זו של קה"ח היא מצוה על הב"ד שיחשבו וידעו אם תראה הירח או לא ומחשבין כדרך שמחשבין האצטגנינים עד שידעו אם אפשר שתראה הירח בזמנו שהיא ליל למ"ד אם ידעו שאפשר שתראה הירח בזמנו יושבים ומצפים כל היום שלשים אם באו עדים ודרשום וחקרום ונאמנו דבריהם מקדשין אותו ואם לא באו עדים עד הלילה החודש מעובר דהיינו ר"ח ביום שלשים ואחד ואם ידעו עפ"י החשבון שאינה נראית ביום למ"ד אין יושבים יום ל' ואין מצפין לעדים כלל ואם באו עדים הם עידי שקר וכ"ז מבואר בר"מ בשינוי לשון קצת וע"ש במפרש כתב הטעם דאם עפ"י החשבון הוא יום ל' מכל מקום אין משגיחין בחשבון עד שיבאו עדים שנראה הלבנה ואם נראה להם בחשבון שא"א שתראה אין סומכין על העדים וסומכין על החשבון והוא משום שאין אנו סומכין אלא על שניהם כאחד החשבון וגם עדי הראי' ע"כ ברישא אף שעפ"י החשבון נראית מכל מקום צריכין להמתין על העדים ובסיפא אעפ"י שיש עדים כיון דאי אפשר להיות כן עפ"י החשבון ע"כ אין מקדשין וזה מבואר בר"ה כ"פ דמצוה לקדש על הראי' היינו שיבאו עדים שראו הלבנה ע"ש דף כ'.