מנחת חינוך · סימן ל״ב, ס״ה

כט) השוחט ער"מ כאן פי"א והכלל השוחט או החונק או באיזה דרך אם נוטל נשמה מאיזה בע"ח הפו"ר מזו"נ או נתהוים מעפר חייב משום נט"נ אך בע"ח שהווייתם מן הגללים ומהפירות שהבאישו וכי"ב פטור ההורגם ועבמ"מ מביא שיטת הרמב"ן דאף הנתהוים מעפר פטור רק אם יש במינו פו"ר ע"ש. והנה בשוחט אם משום מפרק או צובע גם כן כבר דברנו לעיל וכאן נדבר רק משום זו דנט"נ וכ' הר"מ מהש"ס דאם העלה דג מהמים והניחו עד שימות ואפילו אם רק ייבש סלע בין סנפיריו חייב שעוד אינו יכול לחיות ע"כ מבואר דא"צ שימות הבע"ח תיכף רק כיון שעשה בו דבר שא"י לחיות על עשיה זו חייב משום נט"נ וכ"כ השוחט אף שמפרכס עדיין חייב משום נט"נ דא"צ שימות מיד לפ"ז אם עושה א' מבע"ח טרפה גם כן חייב כיון דטא"ח אף דיחי' איזה זמן מכל מקום ה"ל נט"נ כמו דג אף דיחי' איזה זמן וכן בהורג נפש אם עשאו טרפה באופן שא"י לחיות חייב ה"נ ה"ל נט"נ וז"ב ופשוט גם נ"ל אם עשה טרפה או הכאה שימית בה הבע"ח בלא עסק רפואות אבל יש רפואה על ידי עסקי רפואות כמבואר בר"מ פ"ב מה' רוצח דגם לטרפה יש רפואה וער"מ פי"ב מה' שחיטה א"ח דלא הוי נט"נ כיון דיכול לחיות על ידי רפואה דגם ברוצח הדין כן ומכל מקום אפשר לחלק דברוצח לא קטלינן ובשבת חייב אך אחר העיון נראה דאין חילוק ול"ה נט"נ כיון דיכול לחיות.