מנחת חינוך · סימן ל״ב, נ״ט

כה) הבונה לשון הר"מ הבונה כ"ש חייב וכ"ה במשנה המשוה פני הקרקע בבית כגון שהשפיל תל או מילא גומא ה"ז בונה וחייב עפכ"ג והחופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור אף לר"מ דסובר משאצל"ג חייב מכל מקום פטור דהו"ל מקלקל כ"ה בש"ס שם ור"מ פ"א ועבהמ"מ דאם הי' הגומא במקום שאין בה קלקול חייב להר"מ דפוסק כר"י ולהפוסקים כר"ש פטור ושייך גומא אפילו בעפר שאינו קרקע עולם כגון עפר או חול ממקום אחר שייך גומא עיין בביצה ד"ח ושו"ע סי' תצ"ח ודוקא בגומ' אבל הי' תל בבית מעפר תלוש ולקחו והשוה הקרקע ל"ש בנין ע' בס' ח"א האריך בזה ע"ד המ"א סי' רמ"ד אם לא שביטלו להקרקע ע"ש. והבונה ע"ג כלים פטור. העושה אוהל קבוע ה"ז תולדת בונה ועשו"ע איזה הוי קבוע ואין כאן מקומו לפשוט הדינים. וכתב הר"מ העושה כלי האדמה כגון תנור וחביות קודם שישרפו ה"ז תולדת בונה וחייב ועמ"מ דמבואר בדע"ד גבי תנורא וחביתא דחייב משום בונה וס"ל כשיטת התוס' דשייך בנין בכלים בעושה כלי רק בכלי של חוליות אמרינן אין בנין וכו' ועיין כסף משנה מביא דעת ס' יראים דבכ"ע אין בנין בכלים כרש"י ע"ש בגמרא הנ"ל וכעת איני מבין למה האריך הר"מ וכ' העושה כלי אדמה קודם שישרפו וכו' ולא כ' סתם העושה כלי חייב משום בונה דבש"ס מבואר כוורת ג"כ היינו מקנים והתוס' סוברים דחייב משום בונה היינו כיון דעושה כלי אם כן למה כ' הר"מ העושה כלי אדמה קודם שישרפו ולא כתב סתם אך ע' פ"י סוגיא דחביתא כ' שם דגם רש"י מודה דעושה כלי הוי בונה אך דוקא אם נגמר הכלי אך במחוסר כמה מלאכות דלא נגמר כמו חביתא ותנורא דעדיין א"ר סובר רש"י דבכה"ג אין בנין בכלים ע"ש והתוס' חולקים אף כה"ג אם כן הר"מ אשמעינן דבכ"ע הוי בונה אף בחביתא ותנורא דזה הוי רבותא קצת ובעושה כלי סוברים כ"ע דיש בנין בכלים אף בכה"ג סובר הר"מ גם כן דיש בונה כסברת התוס' והרבה ראשונים.