מנחת חינוך · סימן ל״ב, ל״ג

ח) הטוחן לשון הר"מ כאן הטוחן כגרוגרת וכל השוחק תבלין וסממנים במכתשת ה"ז טוחן וחייב והנה שחיקת תבלין וסממנים א' הם עם טוחן ואינו תולדה ע' בפ"י והשיעור גרוגרת כ' הרב המגיד כל אלו השיעורין באוכלין שוים כגרוגרת ובכ"ג קצר וטחן כגרוגרת עכ"ל והנה הר"מ כתב דהשף מתכות בכ"ש ונוסר עצים כדי לבשל ביצה קלה וכתב הרב המגיד דנלמד מהוצא' דאוכלי' כגרוגרת ומתכות כ"ש ועצים כדי לבשל כו' אם כן מ"ש הר"מ הטוחן כגרוגרת היינו סתם טחינה שהוא בתבואה ומ"ש וכל השוחק ז"א כגרוגרת דמבואר לקמן פח"י דתבלין כדי לתבל ביצה קלה ופלפלת כ"ש כו' מיני בשמים כ"ש תלוי לפי שמשערין כ"א בהוצאה ואפשר זה כונת הר"מ שכ' הטוחן כגרוגרת וכל השוחק כו' ולא כללם הטוחן וכל השוחק כגרוגרת דבאמת רק בתבואה השיעור כגרוגרת ובתבלין וסממני' אחרים יש שיעורים כ"א כפי הוצאתו אך צ"ע למה סתם הר"מ כאן ואח"ז גבי השף מתכות כ' בכ"ש ונוסר עצים כתב כדי לבשל היינו דומיא דהוצאה ולא כלל כולם השוחק והנוסר והשף שיעורן כמו בהוצאה נראה מלשונו דוקא מ"ש בהדיא השף והנוסר ובאמת כל הדברים כך וצ"ע. כתב עוד הר"מ המחתך ירק תלוש ה"ז תולדת טוחן ע"כ ובפ"ז כתב המחתך את הירק מעט לבשלו ה"ז חייב שזה תולדת טחינה והוסיף תי' לבשלו והרמ"ך מובא בכ"מ כ' ה"ל לפרש דוקא ירק שאינו נאכל חי אבל ירק הנאכל חי א"ח ואפשר דזה כונת הר"מ שכתב לבשלו דמשמע שא"נ חי אך כאן לא כ' תי' לבשלו ובפכ"א הח"י כ' המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו ה"ז תולדת טוחן הוסיף דק דק וכאן ובפ"ז לא כתב דק דק והנה הר"מ הוציא ד"ז מהש"ס דע"ד דמבואר אר"פ האי מאן דפרים סילקא חייב משו' טוחן וכתבו התוס' דוקא סילקא הוי טוחן אבל שאר אוכלין שרי ואין כן דעת הר"מ דמחייב בכל ירק אך בתוס' דקי"ד ע"ב ד"ה אלא וד"ה לעולם חזרו מדבריהם דכאן דירק שחותכין דק דק חייב משום טוחן ובהכי מיירי האי דכאן מאן דפרים סילקא ובאינו דק דק א"ח משום טוחן וזה נראה דעת הר"מ פכ"א שכ' דק דק וסמך כאן אמ"ש שם ומכל מקום קצ"ע דה"ל לכתוב כאן בעיקר הדין דטוחן ושם מביאו אגב גררא מה שמסתעף איסורי דרבנן וכ"כ הרב המגיד פ"א מה' שביתת עשור דהר"מ כ' ונקצץ וכו' כתב דבדק דק חייב אך מיירי באינו דק דק ע"ש ואיני מבין כונת הרמ"ך שכ' על הר"מ דהו"ל לחלק בין נאכל כמות שהוא חי כדי שלא יקשה לו קניבת ירק דשרי ביוה"כ עכ"ל ובאמת להר"מ ל"ת כלל בל"ז רק מחלק בין דק דק וקניבת ירק ביוה"כ מיירי באינו דק דק כמ"ש התוס' והרב המגיד גם איני מבין מאי זה שכ' דנאכל חי שרי כמו פת נראה דשרי לכתחלה וכתב כדי דלא תיקשי קניבת ירק ביוה"כ ובאמת שבת אסור קניבת ירק על כל פנים מדרבנן עיי"ש ותבין וצ"ע ורש"י כתב כאן בפרים סילקא שמחתכו הדק כו' נראה דהיינו דק דק וכ"ה ברא"ש בשם רש"י דמחתכו דק דק והרא"ש כ' שהוא פירוש תמוה כל דבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק אין שייך טחינה עכ"ל ולכאורה חטים ושעורים נמי אוכל ונאכלים קליות בלי טחינה ומכל מקום שייך טחינה. אך רוב אכילתן ע"י טחינה אבל ירקות וכדומה שאין רוב אכילתן על ידי טחינה סברתו דל"ש טחינ' והר"מ ורש"י ותוס' כולם מסכימים בדק דק בכ"ע שייך טחינה והנה התוספות שכתבו כאן דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי י"ל כוונתם דסברי כהרמ"ך דוקא בא"נ כמו שהוא חי שייך טחינה אבל ירק הנאכל חי ל"ש טחינה ע"כ כ' סילקא והיינו דסילקא א"נ כמו שהוא חי ע' ברכות דף ל"ח ע"ב שלקות כרבא וסילקא וזהו דסיימו שאר אוכלין שרי היינו כל הנאכל כש"ח ה"ל אוכל ובאוכל ל"ש טחינה רק בסילקא דל"ה אוכל דאינו נאכל כש"ח וסילקא ל"ד דמסוף דבריהם נראה דהחילוק בין שאינו אוכל ובין אוכל ובלאו הכי למה נשתנה סילקא דוקא אלא עיקר הכונה סילקא וכל דדמי ליה דאינו אוכל השתא אבל בדבר שהוא אוכל השתא ל"ה טוחן והרא"ש כתב דרש"י פי' דפרים סילקא היינו שמחתך הירק דק דק ופי' תמוה דל"ש באוכל ונ' דהי' גרסתו כן ברש"י אבל ברש"י שלנו לא נזכר כלל ירק על האי דפרים רק כתב הפירוש דפרים ע"ש אם כן אפשר דעת רש"י גם כן דוקא בסילקא חייב ול"ק ק' הרא"ש דבאמת אינו אוכל כמ"ש התוס' והרמ"ך. אך בגוף הדין התוס' דקי"ד וכן הר"מ סוברים (דא"ח) בכל הירקות הדין כך דשייך טחינה רק החילוק בין דק דק ל"ח גדולות וכן הסמ"ג והטור והרבה פוסקים ע' בשה"ג כאן וכוונת הר"מ שכתב כדי לבשלו נראה דסברתו כעין סברת הרשב"א דאם מחתך כדי לאכול לאלתר א"ח משום טוחן כמו בורר ע' בראשונים שהקשו על דבריו דל"מ טוחן שיהי' פטור בלאלתר.