והנה צ"ע לפי המבואר בגמרא שם דהשיעור הוא כמלא לוגמיו ולכ"א משערין בדידי' וכי איתשל בעוג מלך הבשן איתשל כו' דכמלוא לוגמיו דידי' הוא הרבה יותר וא"כ השיעור שכתב הר"מ הוא לאדם בינוני. ולעוג כו' או לננס לא כתב שיעור כי באמת אין השיעור קצוב לכ"א כמלוא לוגמיו דידי' ובאמת בגמ' מוקמינן שם דב"ה דאמרי מלא לוגמיו היינו כמלוא לוגמיו ומקשינן ב"ה היינו ר"א דסובר ג"כ כמלא לוגמיו ומשני איכא בינייהו מלא לוגמיו דחוק וע"ש בפירש"י דלר"א השיעור כדי שיסלקנה לצד א' ויראה כמלא לוגמיו בדוחק ולב"ה בעינן שיראה כמלוא לוגמיו בריוח והוא שיעור יותר מדחוק ובודאי הלכה כב"ה נגד ר"א וא"כ היאך סתם הר"מ וכתב כמלא לוגמיו ולא כתב כמלוא לוגמיו בריוח והוא נ"מ גדולה באדם גדול או בקטן דהשיעור הוא כמלוא לוגמיו אינו חייב חטאת אלא אם הוא כמלוא לוגמיו בריוח ועל הטוש"ע ל"ק כי באמת לענין איסור אין נ"מ אך לחולה והוא מלתא דל"ש אבל על הר"מ צ"ע דדרכו להביא כל הדינים ונ"מ גדולה לענין חיוב חטאת צריך עיון גדול שהשמיט דין זה ובודאי הלכה כב"ה וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן שי״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.