מנחת חינוך · סימן שי״ג, כ׳

וכללא דמלתא כו' דב' שנים קודם גדלות כו'. יש בדינים אלו הרבה שיטות עיין ברי"ף ובר"מ וברא"ש ובטאו"ח ואין להאריך. ונלע"ד פשוט לסוברים דהשלמה מדרבנן איכא וזה מטעם חינוך וא"כ יש חילוק בין אב לאחר ובין תינוק ותינוקת כי יש סוברים עתו"ס נזיר ובגמ' שם דבתו אינו חייב לחנך וגם אחר אינו חייב לחנך עי' כ"ז באו"ח סי' שמ"ג. מכל מקום נ"ל דאיש אחר אסור להאכילו בידים ועובר על איסור תורה אם מאכילו בידים ככל האיסורים שבתורה כיון דיכול להתענות ממילא אסור לנו להאכילו ונראה דאף בקטן שיכול להתענות לשעות בשעה שהוא יכול להתענות אסור להאכילו דבשעה שא"צ לאכול ה"ל כמו כל האיסורים. וא"ל כיון דבלאו הכי אינו מתענה אם כן מותר להאכילו אף בזמן שא"צ לאכול דביה"כ ל"ש זה דבכל שעה ושעה רביע איסור עליו ואפילו אם חולה שיש בו סכנה דמותר לאכול מכל מקום אם אוכל בשעה שא"צ בודאי חייב רק בזמן שצריך מותר אם כן בקטן נמי. וער"נ ר"פ יה"כ וברש"י כתב התינוקות אין מענין דאין אנו חייבים למנוע כו' וער"מ ונ"ל אף בקטן גמור תיכף ממש בשעה שנולד אסור להאכילו רק הצריך לו אבל לא יותר אך בקטן כזה א"א לצמצם אבל קטן פחות מבן ח' אף דאין מענין אותו מכל מקום בידים אסור להאכילו אם אכל היום ויכול לסבול אסור להאכילו בידים כנ"ל ברור עיין בת"י ובסי' שמ"ג: