גם מ"ש בין אכילה ראשונה לשניה נראה מדבריו דוקא הפסקה נחשב אבל האכילה אינו נחשב ובאמת בר"מ מבואר מהתוספתא אם יש מתחלת אכילה ראשונה כו' אם כן נחשבת האכילה אם מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכא"פ אף על פי שהפסקות לבד הוא פחות מכא"פ מכל מקום אין מצטרפין כיון דיש מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכא"פ. ובאמת לשון הר"נ ג"כ כדברי הרהמ"ח ובס' תוסיה"כ תמה על הר"נ בזה וגם על התוס' בכריתות שם בסוגיא שנראה מדבריהם דרק ההפסק נחשב. וגם הקשה שמדהתו"ס נראה דכא"פ אינו מצטרף ותמה שם כמו שתמהתי על הרהמ"ח ומביא בשם תשובת הרא"מ דהשוה דעת הר"ן לכא"פ דחשבינן מתחלת אכילה:
מנחת חינוך · סימן שי״ג, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.