מנחת חינוך · סימן ש״ז, י״ב

ומ"ש הרהמ"ח וכה"ג נוטל א' מהככרות כ"ה לשון הר"מ כאן ובכ"מ כתב דזה ע"פ מה שנתבאר בספ"ד שכה"ג נוטל בלחה"פ מכל משמר חצי החלות כו'. וקצ"ע דזה גמ' מפורשת ביומא די"ז ע"ב דכה"ג נוטל חלה א' ושם מבואר דאפילו לרבנן דלא שקיל פלגא מלחה"פ מכל מקום כאן נוטל חלה א' דלאו אורחי' למיתב לכ"ג פרוסה ע"ש ובעזהשי"ת יתבארו דינים אלו לקמן פ' שופטים. וער"מ פ"ד מהכה"מ דגם עבודת' של שני הלחם היו לכל המשמרות ויבואר לקמן במקומו בעזה"י וכאן שייך מ"ש הרהמ"ח בסי' רצ"ט הפר כו' אך צריך להגיה בדבריו קצת עיין ותבין. והנה קודם שני הלחם לא היו מביאין ביכורים למקדש כמבואר בש"ס ובר"מ ותיכף כשיקרבו שהל"ח היו מביאין ביכורים למקדש. ונראה ממשניות דביכורים דאף ביום טוב היו מביאין ביכורים. ולכאורה אפשר דלכתחלה לא יביא בי"ט כיון דטעון קרבן כמבואר במס' ביכורים ובר"מ בהלכה הנ"ל והיא מן התורה דיליף מושמחת בחגיך עיין ר"מ בהלכות הנ"ל פ"ג אם כן אפשר דקרבן זה אינו דוחה י"ט דהוי כמו נו"נ דבשלמא שלמי חגיגה וע"ר דהוי חובת י"ט אבל זה אינו מחמת י"ט ומביאין ביכורים עד החג ועד חנוכה. ואפ"ל כיון דקרבן זה היינו השלמים יליף מושמחת דהיינו קרבן וה"ל כמו שלמי שמחה בי"ט דמקריבין בי"ט ועי' בחגיגה ד"ז ע"ב בתוס' ד"ה עולות נו"נ כו' שהקשו למה נו"נ אין קריבין בי"ט הא נפיק משום שלמי שמחה דיוצאין י"ח של שמחה בנו"נ וע"ש בתי' השני שכתבו דלא נפיק משום שלמי שמחה אלא שהקריבן לשם שמחה אבל אם הביאם לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם וכאן אפ"ל אף על פי ששחטן לשם חובתו מכל מקום כיון דעיקר הקרבן משום שמחה דכתיב בביכורים ושמחת אם כן נפיק משום שלמי שמחה ג"כ וקרב בי"ט. וגם לתירוץ הראשון של התוס' דמיירי דקרב שלמי שמחה אם כן יכול להביא ביכורים ולהקריב השלמים ויוצא בזה ידי חובת שלמי שמחה אם כן יכול להקריב לכתחלה ומביאין ביכורים לכתחלה ביום טוב אבל הגוזלות שהם עולות שתולים בסלים כמבואר במס' ביכורים ובר"מ בודאי הגוזלות אינם קרבין בי"ט דהם עולות. אך דנראה דזה אינו מצוה כ"כ וגם אפשר דמקריבין אותם אחר יום טוב כנלע"ד ובעזה"י במצות ביכורים נבאר בזה. ועיין בט"א שם תי' לקושית התוס' כיון דעיקר לשם נו"נ קאתי הוי כמו משלחן גבוה קזכי ונעשה צרכי הדיוט בטל לגבי צרכי גבוה ואסור לשחוט אף משום שמחה ע"ש. ומכל מקום כאן נראה כמ"ש דהקרבן שלמים של ביכורים הוי בעצמו שלמי שמחה ע"כ יכול להביא ולצאת בו משום שמחת יום טוב ג"כ. ועיין ר"מ פ"ד מה' ביכורים כ' דביכורים טעון קרבן דכתיב ושמחת וברגלים כתיב ושמחת מה להלן שלמים אף כאן שלמים. וקצ"ע דעיקר דילפינן דושמחת ברגלים היינו שלמים ילפינן מהר עיבל כו' דכתיב וזבחת שלמים ואכלת כו' ושמחת כו' וכ"ה להדיא בר"מ פ"א מחגיגה אם כן כאן נמי נילף ושמחת מהר עיבל מה להלן שלמים אף כאן שלמים ולמה כתב דילפינן מרגל דשם גבי רגל אינו מפורש דהוא שלמים. שוב ראיתי ברע"ב פ"ב דביכורים כתב כמ"ש דכאן כתיב ושמחת ושם כתוב וזבחת שלמים ושמחת היינו בהר עיבל וצע"ק ואין הירושלמי בידי: