ודרך כלל כו' שתחלת הציהוב כו' לפי שהוא גדלות כו'. דברי הרהמ"ח צ"ע דזה אבעיא בש"ס דחולין אם תחלת הציהוב ספיקא הוא דהיינו שספק אם גדול או קטן או ברי' הוא היינו דיצא מכלל קטנות ולכלל גדלות לא בא ונ"מ אם אמר הרי עלי מן יונים או מן תורים והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה אי אמרינן ספיקא הוי נפיק ואי אמרינן ברי' הוא לא נפיק והוא אבעיא דלא אפשיטא והר"מ פט"ז מהמעה"ק פסק דאם אמר מן יונים או מן תורים ה"ז ספק. ועיין בכסף משנה כיון דהאיבעי' לא נפשטא. ואיך כת' הרהמ"ח בפשיטות דיצא מכלל קטנות דהיינו ברי' אם כן לדידי' באמר מן ב"י או מן התורים והביא תחלת הציהוב בודאי לא יצא. ובאמת הוי אבעיא דלא אפשיטא והוי ספק קטנים או גדולים וצע"ק:
מנחת חינוך · סימן רצ״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.