מנחת חינוך · סימן רפ״ד, ט״ז

והנה מ"ש לעיל לתמוה על שיטות הסוברים דאין הולכין אחר מקום גידול הפירות רק אחר מקום שנגמרו ממשניות דעפר ח"ל כו' ואם עיקר בא"י כו' ובאמת נ"מ באם לא נגמרו אך הפריש תו"מ דאם הם גדלים בא"י חל עליהם שם תרומות וזר חייב עליהם ואם נתגדלו בח"ל אינו חל עליהם שם תו"מ וער"ש סוף פ"א דתרומות שנ"ט למה חל תו"מ בלא נגמרו ובחלה המפריש חלתו קמח אינה חלה כלל וכתב שם שהוא גזירת הכתוב ע"ש ובמסכת חלה אם כן הוא נ"מ אך לשון הברייתא עפר כו' חייבות במעשרות משמע שמחויבים מן התורה ובאמת בלא נגמרו אינם חייבים מן התורה וגם בהי' מקצת שרשיו כו' דמבואר בגיטין דטבל וחולין מעורבין משמע שהוא טבל ודוחק לומר דאם הפריש וגם דוחק דמיירי מדרבנן וכמ"ש וצ"ע. וגם אם נאמר דהכל תלוי בגמר אם כן למה הם חובת קרקע כי הקרקע אינו פועל מאומה אך מחמת הטעם דאם הפריש דעל פירות א"י חל שם תרומות ומעשרות ובח"ל לא ניחא דהם חובת קרקע ועיין בסוגיא דקדושין דף ל"ח כל המצות התלויות בארץ ובתוס' שם ובמקנה ותבין ד' הכסף משנה מה שפשוט לי' בחלה דהולכין אחר הלישה עי"ש: