וטומאת משא כו' ומסיט בכלל כו'. ע' בלשון הר"מ פ"א שם כתב ואצ"ל אם משך והגביה הטומאה כו' והנה דעת הר"מ והרהמ"ח דמשא אף בלא הזזה כלל טמא משום משא וער"ש פ"ה דזבים דעתו דאם אחד נתן הטומאה על חבירו ולא זז ממקומו כלל גם לא הניעה ממקומו טהור דלא מיקרי משא אלא כשזז ממקומו ולדבריו משא בלא היסט המבואר בדברי הרהמ"ח לא משכחת לה וכ"ה דעת הרע"ב שם וע"ש בתי"ט ועי' פ"ק דכלים בר"ש וברע"ב ובתי"ט שם וכ"נ דעת רש"י המובא בר"ש ומביא ראיות ע"ז ע"ש באורך וע' ר"ש דבכל הדברים המטמאים במשא דין זה חוץ ממשכב הזב וע"ש ואין כאן מקומו להאריך:
מנחת חינוך · סימן רס״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.