במקלו כו' ובמעות כו'. רש"י פי' כן באפונדתו היינו מעות הצרורים והר"מ והרהמ"ח שהביאו דין זה בפ"ע סוברים כפי' הב' שכתב הרע"ב על אפונדתו היינו בגד שלובשים לקבל הזיעה שלא יטנף שאר בגדים וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו ולפי פירושם מעות הצרורים אינו נזכר במשנה וד"ז מבואר בתוספתא דברכות וע' רש"י ברכות דף ס"א ע"ב ובתוס' ב"מ כ"ו ובתוס' פסחים דף ז' כתבו דוקא מעות צרורים בסדינו בפרהסיא אסור דנראה כמוליך לסחורה אבל בידו שרי ויש קצת שינוי לשון בין דהתו"ס דב"מ ותוספות פסחים עיין הגהת הגאון מרי"פ עה"ג ומ"ש הרב המחבר ובמנעלו ע' מ"ל שם העיר שהר"מ לא הביא דינים המבוארים בשבת גבי קיטע דסמוכות שלו נכנסים בהם לעזרה דלא אקרי מנעל כסא וסמוכות שלו נכנסים בהם לעזרה ע"ש בס"פ במה אשה דנראה קצת דוקא נעל דהוא בכ"מ נעל כגון לענין חליצה ולענין יום הכפורים אסור לכנוס בו אבל אם אינו ראוי לחליצה כגון שאינו של עור אפשר דמותר ואי"ה אשנה פ"ז. ודע מ"ש לעיל לענין קלות ראש פי' הר"מ בפי' המשנה שלא ירבה בשחוק ובדברי שעשועים.
מנחת חינוך · סימן רנ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.