שא' המגלח כו' אבל לא סייע כו'. כ"ה גם בר"מ מהש"ס דמכות דתני תנא כו' א' המקיף וא' הניקף לוקה ומקשה הש"ס הא הוי לשאב"מ ומתרץ רבא במקיף לעצמו וד"ה ולוקין שנים משום מקיף ומשום ניקף ורב אשי מתרץ במסייע כו'. והנה לענד"נ דגם ר"א מודה לרבא דמקיף לעצמו חייב שתים ע"ש ברש"י דקרא או משום דהוא ל' רבים או דשמעינן לקרא הכי אך ר"א דחוק אצלו לאוקמי הברייתא בחד גברא ע"כ מוקי במסייע אבל הא מודה דמקיף לעצמו חייב שנים. אך כעת לא ראיתי לר"מ שיביא זה דאם מגלח לעצמו ילקה שתים ולא ידעתי למה ולעיל פ"ג בה' עכו"ם כ' הר"מ דהעושה אליל לעצמו לוקה שתים וכאן לא הביא זאת ומצאתי במשנ"ח הביא בשם הפר"ח כמ"ש שהר"מ מודה בזה ובס' הנ"ל הרגיש בזה שהר"מ השמיט זה נראה דלא ס"ל כן וע"ש שחילק בין הך דלעיל לעושה אליל:
מנחת חינוך · סימן רנ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.