מדיני המצוה. עיין בלשון הר"מ כ' דפודין כמו מע"ש וכן לענין אכילה ושתיה כו' כמ"ש נראה דדוקא לענין מ"ע הנוהגת במע"ש דינו שוה אבל הל"ת דהיינו אם אכלו חוץ לירושלים אם לוקין או שאכלו בטומאה או באנינות אפשר דאינו לוקה בנ"ר. ואפשר כיון דילפינן בג"ש כמבואר דב"ה סוברים ילפינן קודש קודש דלכולא מלתא ילפינן דהרבה לאוין לוקין הנלמדים בג"ש ע' בספר המצות עיקר שני בד' הרמב"ן באריכות ולא ראיתי בזה גילוי לדין זה ועתוס' ב"ק דמ"ט ע"ב ובברכות ר"פ כ"מ דלא לגמרי שוה למע"ש וצ"ע. וגם לשיטת הרמב"ן בס' המצות דמע"ש באנינות אין לוקין רק עוברים בעשה דשמחה אפשר דנ"ר אינו בכלל זה וגם לענין לאו לא נתתי וכו' לקנות ארון ותכריכים כ"ד שאינו מאכל מסופק אני אם גם בכ"ר דינו כן ואי"ה אשנה פ"ז:
מנחת חינוך · סימן רמ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.