ע"י עכו"ם. כ"ה בר"מ שם וכתב הכסף משנה הטעם דאיבעיא בש"ס פ' הפועלים אי אמירה לנכרי באיסור לאו שבות ופסק רבינו לחומרא ובש"ך ביו"ד סימן רצ"ז מביא בשם הדרישה הטעם דעכו"ם מצווה על הרבעת בהמה עיין ר"מ פ"ו דמלכים ותמה עליו הש"ך דהא ז' מצות נצטוו ותו לא ואף דר"א סובר דנצטוו על הרבעת בהמה אנן קי"ל כרבנן ומ"ש הדרישה בשם הר"מ אין שם לא רמז ולא רמיזה ותמה אני מאד ממאור עינינו הש"ך ז"ל איך אשתמיטתיה דעת הר"מ פ"י מה' מלכים ה"ו שכתב דב"נ מצווה על הרבעת בהמה והרכבת אילן אלא דאינו נהרג ע"ז וע"ש בכ"מ הטעם דפסק כר"א ע"ש אם כן דברי הדרישה ברורים ומ"ש בפ"ו הוא טעות המעתיק וצ"ל פ"י וכן תמוהים דברי הכסף משנה פ"א דכלאים ה"ו שכ' אמ"ש הר"מ דאסור להרכיב אילנות כלאים ע"י עכו"ם וז"ל אין לומר טעם רבינו מחמת דעכו"ם מוזהר על הרכבת אילן הלא הר"מ פ"ט מהל' מלכים פסק דלא כוותיה אלא הטעם משום שבות ע"ש ותמוה דהרי מבואר בר"מ פ"י דב"נ מצווים על הרכבת אילן אך דאינו נהרג אם כן טעם הר"מ מחמת זה וע' מל"מ פ"י מה' מלכים רמז לתמיה זו. ועיין ר"מ בפ"ט מה' כלאים שכ' א' בהמת שלו וא' בהמת חבירו אסור להרביע והרבותא היא אף על פי דכתיב ובהמתך מכל מקום מרבינן בתורת כהנים דגם בהמת אחרים עוברים וכן נראה דעת הרהמ"ח דלא חילק והוא מוסכם ואין חולק ע"ז:
מנחת חינוך · סימן רמ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.