ואסור לאבד ממון מוסר. ע' סי' שפ"ח והבאנו לעיל דיש דיעות דלעצמו יכול ליקח ע"ש ובש"ך בשם תוס' דנסתפקו אי מחזירין לו אבידתו וע"ש בשם הג"א דאבדתו אסור לחזור לו אף דאסור לאבד ממונו ע"ש וכן מסור פסול לעדות ולענין שחיטת מסור ותפלין ומזוזות שכתבו מסור ע' באו"ח וביו"ד. ודע דאף דאסור לאבד ממונו מכל מקום ע"י גרמא שרי ולמסור ממונו אסור ע"ש באריכות ואין כאן מקומו. והנה הרהמ"ח כתב בכוונת הר"מ דמוסר צריך שיקבל עליו התראה וצ"ע דקודם מעשה כיון דיש לו דין רודף וברודף כ' הר"מ פ"א מהלכו' רוצח דמזהירין אותו ואע"פ שלא קבל עליו התראה ה"ז נהרג ע"ש אם כן כאן נמי למה יצטרך שיקבל עליו התראה. ודע דנ"ל פשוט דאף קטן ג"כ נהרג כמו רודף דמבואר בסנהדרין דאף רודף קטן ניתן להצילו בנפשו וע"ש בש"ס הטעם דקסבר האי תנא רודף א"צ התראה אם כן לפי דעת הר"מ וכמ"ש הרהמ"ח אפשר דאין קטן נהרג כיון דצריך שיקבל עליו התראה אך מכל מקום נ"ל דקודם מעשה א"צ כלל אם כן גם קטן יכול להרגו אם ירצה למסור אך בתשלומין בודאי א"ח כמו קטן שהזיק או שגנב שפטור כנ"ל פשוט:
מנחת חינוך · סימן רל״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.