אבל אין לוקין כו'. כ"ה לשון הר"ם ג"כ ואיני מבין דברי רבינו הר"מ הא הוא עצמו פסק פ"ג מהלכות מלוה במשכנו שלא ברשות דאם נשרף המשכון אף שחייב בתשלומין מכל מקום לוקין עי"ש במ"מ הטעם דהתורה לא אסרה זה מפני הפקעת ממון חבירו עי"ש וא"כ ה"נ דאף דרוצה לשלם מכל מקום אם אינו משלם בזמנו עובר על הלאו דהתורה גזרה שלא ילין אצלו וד"ז לא ניתן להשבון. ויש עוד טעם דאין לוקין דהוי לאו שאב"מ ואפשר אם ייחד לו כלי ונטל ממנו הכלי או בקבלנות ונטל ממנו בע"כ הבגד הוי לאו שיב"מ אף דהלאו בא אח"כ כיון דמתחלתו הי' ע"י מעשה. אבל הטעם משום דניתן להשבון צ"ע ועקצה"ח סימן ע"ב כתב שם אם נתן להשכיר משכון אף דהחזיר לו המשכון כיון דכבר קנה המשכון נגד שכרו א"ע הבעה"ב על לא תלין ע"ש סקכ"ג. ואין כאן מקומו לפלפל:
מנחת חינוך · סימן ר״ל, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.