מנחת חינוך · סימן כ״ג, ז׳

והנה כתבתי לעיל דשיטת הר"מ כר"ש לענין פדייה דעד ל' יום א"ע וז"ל הר"מ כאן מאימתי חייב לפדותו משיולד עד ל' יום ומאחר ל' יום או עורפו או פודהו נראה קצת מדבריו דקודם ל' יום אינו עורפו אך באמת אם רוצה לערוף קודם ל' יום למה לא יקיים המצוה כמו שמצוה לפדות כמו כן עריפה ועיין בגמ' שם ובטוש"ע דהם סברי כרבא כתבו סתם דמשיוולד מצוה לפדותו עד שימות ואח"ז כתבו אם אינו רוצה לפדות עורפו מבואר מדבריהם דמעת שיוולד המצוה עליו או לפדות או לערוף ע"כ נראה דכוונת הר"מ ג"כ כן וצריך קצת לדחוק בלשונו. ועל מ"ע זו ג"כ אין כופין עד שת"נ כי אם רוצה פודהו אך אם אינו רוצה לא לפדות ולא לערוף כופין אותו או לפדות או לערוף כמו מי שאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ וערש"י דף י' ע"ב ד"ה לפיכך יפסד ממון שפירש יכפהו ב"ד לערוף אחר ל' יום נראה קצת דמשום קנס יכפהו לערוף אך צ"ע בדבר אם רוצה אח"כ לקיים המצוה כתיקונה דהיינו לפדות דמצות פדייה קודמת למה יכוף אותו על העריפה ולא עיינתי כעת אך מדברי הר"מ והפוסקים נראה דלאחר ל' ג"כ הרשות בידו אך בודאי כופין אם אינו רוצה לקיים לא זה ולא זה כנ"ל פשוט.