מנחת חינוך · סימן רט״ז, ד׳

שמותר לבעל השדה כו'. כ"ה ג"כ דעת הר"מ בפ"א ועיין בר"ה סוגיא דבל תאחר הקשו שם היאך משכחת בל תאחר בלקט שכחה ופאה ותי' לחד תי' שעבר ושקל באיסור דצריך אח"כ לקיים העשה דהוי לאו הנל"ע עובר ג"כ בב"ת ועוד תי' דעבר ושקל בהיתר כגון דליכא עניים ומכל מקום צריך ליתן אח"כ כשיבאו עניים. אך אח"ז מביאין סוגיא דחולין דמשמע דא"צ ליתן כששקלו בהיתר כדברי הר"מ והרהמ"ח ובתוס' תירצו דמשכחת לה דנטלו בהיתר לצורך עניים ע"ש. והנה התוס' לא רצו לאוקמי דנטלו באיסור דקיימי עניים דאי קיימי עניים עובר לאלתר ע"ש ולשיטת הרשב"א והר"ן נוכל לאוקמי אף שנטלו באיסור. ומדי עברי שם דרך אגב נלע"ד דבזה ל"ק קושי' הפ"י דמאי נ"מ חשיב במשנה ר"ה לבל תאחר הא אין לוקין על ב"ת דהוי לאו שאב"מ ובאמת דלשו"פ מיירי דעבר ואסף לתוך ביתו דעבר באיסור והי' מתחלה ע"י מעשה חייב אח"כ אף שאב"מ ואף אם הי' תחלה בהיתר דעת הרבה גדולים כיון שתחלתו הי' ע"י מעשה לקי על הלאו אח"כ אף שאב"מ עמ"ל פ"ג מהב"מ אם כן משכחת לה דלקי שפיר ואין כאן מקומו: