בזו"נ כו'. וגם נ"ל דלב"נ ג"כ אסורים לעשות צורות בידם בין לעצמן בין לאחרים וכ"ה בר"ם ה' מלכים כמש"ל. ונ"פ דאינו חייב מלקות על העשייה אלא אם גמרו אם כן צריך להתרות בו קודם מכוש אחרון כמבו' בר"מ הלכות סנהדרין דהעבירה צ"ל תכ"ד של התראה והעבירה היינו מכוש אחרון כי נגמרה בזה וקודם לכן בודאי א"ח ופשוט. ונראה דאם גמרה בשבת והתרו בו משום שבת אם כן ח"מ ב"ד משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה הוי מב"פ עש"ס ור"מ אם כן פטור משום הגמר דע"ז דקלב"מ ומיתה פוטרת מלקות. אך נראה דאם עשאו לעכו"ם אם כן נאסרה בגמר מלאכה והוי מקלקל אם כן א"ח משום שבת וצ"ע ואין כאן מקומו. אך עי' לקמן מצוה רצ"ח שם כתבתי דכה"ג ל"ה מקלקל כיון דבטבעו של עולם הוא מתקן ע"ש:
מנחת חינוך · סימן רי״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.