שלא לבא כו' אחר מותו כו'. ע' פ' ד"מ אף על פי שנא' ב' לאוין מכל מקום אינו אלא לאו א' דהלאו השני לרבות לאח"מ ע"ש ברש"י ובתוס' מקשי' מהיכן למדנו עונש לאחר מיתה ע"ש. ולכאורה נראה דלאחר מיתה א"ע על כלתו כי כלתו היא הפי' כ"ז שבנו חי כמבואר שם אבל לאחר שגירשה או לאחר מותה היא רק נקראת אשת בנו ועיין בסנהדרין וברש"י שבועות דהתראה צ"ל מאותו לאו ואם התרו בלאו אחר לא הוי התראה אם כן לאח"מ אם התרו משום הלאו דכלתו אינו התראה לחייב עליו רק צריך להתרות משום אשת בנו וד' רש"י הם בשבועות דף כ' וע"ש בסנהדרין פד"מ וברש"י:
מנחת חינוך · סימן ר״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.