מנחת חינוך · סימן קפ״ו, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שלא לזבוח כו'. חוץ הלאו עובר בעשה דושם תעשה. ע' בהרהמ"ח פרשת ראה וכ"ה בר"מ פח"י ממעה"ק והנה אזהרה מביא הרב המחבר וגם הר"מ מהיקיש' דעלי' וכ"ה בזבחי' דק"ו ע"ב ובכריתות וע"ש בש"ס דזבחי' דמעיקרא מייתי הש"ס אזהרה לש"ח מק"ו ומקשה הש"ס וכי מזהירין מה"ד ע"כ נפק' לי' בהיקש או ג"ש ע"ש. ולכאורה צריך עיון גדול על הרב המגיד פ"ב ממ"א דכל היכי דאיכ' עשה בלאו הכי ילפי' האזהרה מק"ו וע"ש במל"מ הא כאן איכא עשה מכל מקום לא ילפינן האזהרה מק"ו וצריך עיון גדול שלא הרגישו בזה המפרשי' וע"ש במל"מ הביא ס' הר"מ בס' המצות דכ"ה דאיכ' עונש מפורש ילפינן האזהרה ג"כ מק"ו ול"ש אין מזהירין מה"ד וכאן העונש מפורש ורוצים לילף האזהר' מכל מקום לא ילפי' מק"ו מחמת דאין מזהירין מה"ד וצריך עיון גדול וס' המצות אינו ת"י ומצאתי בשער המלך פ"ב מהמ"א הניח זה בצ"ע. והנה אכתוב לך קצת דינים דאם שוחט קדשים בחוץ חייב אף עופות קדשים דאף שבפנים פסולי' בשחיטה דבעינן מליקה מכל מקום אם מלק בחוץ פטור דאין מליקה בחוץ אבל אם שחט בחוץ עוף קדשים חייב והנה הרהמ"ח וגם הר"מ פח"י ופי"ט מה' הנ"ל לא גילה דעתו כמה צריך שישחוט שיהא חייב אי רובו או אפילו מיעוט סימנים ובחולין ד"ל פליגי אמוראי ר"ל סובר אינה לשחיטה אלא לבסוף ור"י סובר ישנה לשחיט' מתוע"ס וקאמר שם בש"ס נ"מ דאם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרם בפנים דלמ"ד אינה לשחיט' אלא לבסוף פטור השוחט בחוץ ולמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס חייב השוחט ולדעת התוספות הלכת' כמ"ד אל"ש אלא לבסוף ופטור כה"ג וע"ש בתוס' לפי פירושם בש"ס דדוקא מיעוט סימנים בחוץ פטור אם גמרם בפנים אבל שחט סי' א' אף בבהמה בחוץ וגמר הסימן השני בפנים חייב השוחט בחוץ אף דאינה לשחיטה אל"ב מכל מקום כיון שעשה ראשון מעשה חטאת העוף בחוץ חייב וע"ש דדעת רש"י אינו כן והר"מ כאן לא גילה דעתו כמאן ס"ל אבל בפ"א מפסהמ"ק כ' בפי' דשחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים פסול דישנה לשחיטה מתוע"ס והיא בהח"י ובכ"מ כתב שפסק כר"י בחולין וע' פמ"ג באו"ח בפתיחה הכוללת הלכו' שבת כ' דפסול שמענו חיוב כרת לא שמענו ע"ש שמקשה מפסק הר"מ פ"ז מפסהמ"ק. ודע דאף למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס מכל מקום אם א' שחט רק מיעוט בחוץ ואח"כ מתה פשיט' שא"ח ע"ש בגמ' דאם נפסלה בשחיט' אף לבסוף מכל מקום אגלאי מלת' למפרע דלאו שחיטה היא כלל. ול"ש ישנה לשחיטה מתחלה אלא דוקא בגמרן בפנים דהיתה השחיטה בהכשר חוץ מחמת שחוטי חוץ בזה אמרי' יל"ש מתוע"ס וחייב על שחיטת המקצת ע"ש ברש"י ותוספות. ודע דלכתחלה צריך שתהיה כל הבהמה לפנים ובדיעבד אם רגליה בחוץ כשר ע' תוס' זבחים דק"ה. ואם אפילו כולה בפנים וצוארה בחוץ חייב ואם צוארה בפנים וגוף הבהמה בחוץ ג"כ חייב וכ"ה בר"מ שם מהש"ס דזבחי' ולשון הש"ס דצוארה בפנים וכולה לחוץ נראה דדוק' כולה אבל רוב הגוף א"ח ואפשר דרובו ככולו כמו בכה"ת ואם שחט על גגו של היכל אף שכתבנו לעיל דגגו של היכל לא נתקדש ואסור לשחוט שם קדשים מכל מקום גזירת הכתוב דא"ח על ש"ח בגגו של היכל וער"מ הבהב"ח פ' דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לעזרה תוכן קודש לאכילת קה"ק אבל אין שוחטין שם קדשים קלים ואם עבר ושחט אם מחייב עיין ר"מ ובזבחי' דנ"ה ונראה דא"ח כמו גגו של היכל כיון שנכנס לעזרה ע"ש בסוגי' וצ"ע ומ"ש בשם תוס' דאם רגלי' בחוץ אף הקרבן כשר בדיעבד אבל דעת ר"מ פ"א מפסולי המוקדשים דהקרבן פסול.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.