שאם כו' חכם גדול כו' שיש לו להמנע כו'. נראה מדבריו דברצונו תליא מלתא ואם ירצה יעיד כמו בפו"ט והשבת אבידה דכ"ה דעת הר"מ דמצוה לעשות לפנים משוה"ד. אבל הרא"ש דעתו דאין ראוי לבזות ע"כ עחה"מ סי' רס"ג והר"מ כתב כאן עשה דכבוד תורה עדיף ויש לו להמנע משמע דמהראוי לו להמנע. וקצ"ע על הר"מ דהרי שם במקומו' הנ"ל דעתו דראוי לעשות לפמשוה"ד וצריך לדחוק דכאן הפי' ג"כ דיש לו להמנע דרשאי להמנע אבל אם רוצה ודאי טוב עשה ויעיד. והרהמ"ח סתם שלא כל אדם חייב לבא להעיד כו' וקאי על כל העדות הנזכר למעלה הן ד"נ כו' ובאמת צ"ע דהול"ל דד"ז אינו רק בד"מ אבל בד"נ או אפילו בדיני איסור ובדיני מכות הולך ומעיד דאין חכמה כו' עש"ס דשבועות ובר"מ כאן. ובאו"ת כ"ח פלפל בזה הא דבאיסור צריך לילך ולהעיד אם הוא דוקא בבזיון קטן וגם אם יש חילוק בין עדות השוה בכל ובין אם צריך להעיד מלתא דאיסורא שאינו ש"ב. ואין כאן מקומו להאריך במה שהאריכו האחרונים:
מנחת חינוך · סימן קכ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.