והלאו הזה אינו אלא במעלה שאו"ד עם הקרבן אפילו אם מעלה השא"ד בפי' לשם עצים כיון דמקריבם עם הקרבן לוקה כ"ה דעת כ"מ בכוונת הר"מ ודעת לח"מ אינו כן כמו שיתבאר. ול"ד אם מעלן עם קרבן שראוי להקרבה אלא אפילו מעלן בדברים שא"ר להקרבה כגון המעלה מבשר חטאת ואשם או מבשר קק"ל או משירי המנחות ומותר העומר ומחטאת העוף או מלחה"פ ושתי הלחם או מלוג שמן של מצורע המעלה שאו"ד עם א' מאלו בין למזבח בין לכבש לוקה אף על פי שכל אלו א"ר להקטר' הואיל והם קרויין קרבן חייב שנא' קרבן כו' כ"ה בר"מ. ועיין בראב"ד וכ"מ וכן המעלה שא"ד בפ"ע לשם קרבן חייב. אך אם מקטירם בפ"ע בלא קרבן ומקטיר בפי' לשם עצי' פטור שנא' לא יעלו לריח ניחוח, לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים. אך עם הקרבן חייב בכ"ע אפילו אם מקטיר אותם לשם עצים. והנה נ"פ במקטיר בפ"ע דוקא אם אמר בפי' לשם עצים פטור אבל בסתם ודאי חייב ובפרט כיון דקיבל עליו התראה ה"ל כמפרש כמבואר בכ"ד. והנה תחלת לשון הר"מ המעלה שא"ד לשם עצים פטור משמע אבל איסורא איכא. אך מהלימוד לריח ניחוח פי' אבל אתה מעלה לשם עצים נראה דלכתחלה מותר לשם עצים. וכ"נ בזבחים ע"ו דמביא אשם ולוג ע"ש. אך אפשר משום תקוני גברא ואפשר מדרבנן אסור. ודעת הלחם משנה דבאמר בפי' לשם עצים אף בהקריב עם קרבן פטור רק בסתם והקריב עם קרבן חייב. נראה מדבריו דבפ"ע בסתם א"ח רק במפרש לשם קרבן. ול"נ כהכסף משנה דבסתם חייב ובפרט דקיבל עליו התראה. ולשם קרבן דכ' הר"מ היינו בסתם ואינו פטור אלא במפרש לשם עצים ועם קרבן חייב בכ"ע. וגם הלחם משנה כתב בעצמו דלשון הר"מ מסייע להכסף משנה דכתב הקטירן בפ"ע לשם עצים פטור משמע דעם קרבן חייב בכ"ע:
מנחת חינוך · סימן קי״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
