ועוד הרחיקונו כו'. ד' הרהמ"ח תמוהים מאוד דבע"ז ס"ג ע"ב מפרש דשכר שבירה שרי ותע"ב דכל למעוטי תפלה ש"ד וכ"פ הר"מ פי"ג סי"ז וכ"פ בש"ע ובשאר הדינים אין כאן מקומו וצריך חיבור גדול ומ"ש הרהמ"ח שאסור לשתות בכלים מאוסים הנה הר"מ כתב בסוף מ"א כי מדבר בהלכה זו מכל מיני מ"א אבל הרהמ"ח אינו מביא רק מה שנכלל במצוה זו ומ"א כלים המאוסים נכללים בלאו דלא תשקצו ואין כאן מקומם. ומ"ש הרהמ"ח ועל פסוק ישתו י"נ ליכא אזהרה כבר כתבתי דהאחרונים כ' דהוא רק גילוי מלתא אבל להר"מ לוקין מהלאוין דל"ת תועבה ולא ידבק כו'. על כל פנים לפמ"ש כ"פ דצריך להתרות מאיזה לאו אם כן להר"מ צריך להתרות מל"ת תועבה ולא ידבק ולרמב"ן משום פן תכרות כו'. וד"ז נוהג בכל אישי ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן ועכו"ם אף שמצווים על עכו"ם מכל מקום על הנאה מעכו"ם וכל הלאוין הללו אינם מוזהרין ודינם ככל לאוין שיש בהם מלקות לענין תשובה ואפשר חמור יותר כיון דהוי אבזרא דעכו"ם והלאו הזה נדחה מפני פ"נ ככל התורה. אך במקום דליכא למגזר לאמשוכי עי' יו"ד סי' קנ"ה באורך:
מנחת חינוך · סימן קי״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.