וכן אם יוכל להעבות וכו'. כ"כ המג"א בשם הרדב"ז וע' פרמ"ג א"א ס"ק ל"ג. ונ"ל פשוט דאם לאחר שהעבה איזה אות מצד זה גרדו מצד השני ולא נשאר רק הכתב החדש הוי שלא כסדרן כיון דליתא לכתב הראשון: והנה בס' שמש צדקה סי' כ"ח בתפילין שנמצאה וא"ו יתרה בתיבת לטטפת וכתב כי למחוק את הו' ולהוסיף קצת דיו בסוף הט' הראשונה וכן בתחלת הט' השני' (כדי שלא יהא הפסק באמצע תיבה) לבו דופק לפי שלא מצא תיקון הוספת דיו אלא למשוך האות באורכו ולא להעבותו. ולא ידעתי איזה סברא יש לחלק בזה. אם לא שנאמר כי אם יעבה את האות יש לחוש פן ברבות הימים יתהוה נקב או שאר קלקול מצד השני באופן שלא ישאר רק מה שהוסיף ויהי' שלא כסדרן (ועמ"ש בסי' י"א ס"ק כ"ה בשם הא"ר) ומ"מ נראה לפע"ד דא"צ לחוש לחששא רחוקה והעיקר כדברי המג"א בשם הרדב"ז:
לשכת הסופר · סימן ט׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.