לשכת הסופר · סימן ט׳, י׳

אין להתיר וכו'. כי הנה קולא זאת לדבק הפרודים נובעת מהגהמ"יי בשם הר"מ ע' בב"י וכבר נמצאו מפקפקים בזה (ע' שו"ת דב"ש סי' רס"ה) והנה בתשו' המהרלב"ח סי' א' בהתוכחו שם עם הר"א צרפתי (בד"ה כבר ביארתי בכתבי האחד) הוכיח מאיזה פוסקים דס"ל דכל אות שנפרד קצת כל שאינו דומה לאות אחר וניכר היטב לתינוק כשר מדינא ובתוך הדברים כתב וז"ל. וראי' לזה מ"ש בהגה"ה (הגהמ"יי בשם הר"מ) שהתפילין שיש בהן אותיות שהן ב' גופין שיכולים לתקנם אם האות ניכרת לתינוק וא"כ איפה אם היה פוסל והאלו"ף שלא נדבקה היו"ד שלה איננה אלו"ף עד שידבק. בתפילין לא היה אפשר לתקן. נראה בודאי דדוקא משום חומרא הצריכו להיות האות גוף אחד אבל מעיקר הדין אינו פוסל אם הוא ב' גופים כל זמן שלא נפסדה צורתה עכ"ל. והנה מ"ם סתומה ודאי מדאו' צריכה להיות סתומה כמ"ש ג"כ שם המהרלב"ח שכ"כ רש"י בפ' הבונה שלא יעשה סתומין פתוחין היינו מ"ם סתומה. וגם הסמ"ך נ"ל דודאי מראו' צריכה להיות סתומה מכל צד מדאמרי' מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס עמדו ואם נאמר דמדאו' אין הסמ"ך צריכה להיות סתומה לא עביד קוב"ה ניסא למגנא. ע"כ נראה לפע"ד להחמיר באלו: