נוגעין בגוף האות. בתשו' הרמ"ע סי' ל"ח גער בנזיפה כשאין התנין מחוברין לאות אלא תלוין למעלה. כי אף להרמב"ם שהתגים אינן מעכבין היינו בדליכא כלל אבל כשכתבם ולא חברם הויין כאותיות יתדות ופוסלין. ולכן צוה לתקן. והמג"א העתיק משמו בקיצור ואם אינן נוגעין בגוף האותיות פסולין. ומתוך כך כתב בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ח די"ל היינו שפסולין התגין וצריכין לתקנם אבל אין הס"ת נפסל משום כך דלא גרע מאין לה תגים כלל דלא פסל עכ"ל. וכן נראה שהיה דעת הגאון מהר"ש שכתב בש"ע שלו אבל בדיעבד אפי' לא עשה להם כלל כשרים. משמע דכ"ש מה שכתב בתחלה אם אינן נוגעין. והאמת מפורש ברמ"ע שכשיש לה תגין ואינן מחוברין גרע טפי מאין לה תגין כלל. ולכן שניתי קצת ההעתקה:
לשכת הסופר · סימן ה׳, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.