ויקבענה בלא ברכה. כ"כ הט"ז והש"ך. והנה בב"י לא מצא חבר להרמב"ם ז"ל בהך מילתא דמזוזה א"צ עיבוד לשמה. וכתב כי מדברי הנ"י נראה שגם הרי"ף סובר דמזוזה בעי' עיבוד לשמה. והיינו כי על מ"ש הרי"ף בהל' מזוזה תני' הלמ"מ תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטות וכו' ומפרשי רבנן הכי מילי במעובד וכו' עכ"ל. כתב שם בנ"י דהיינו מעובדין לשמן. ותמיהני שלא הביאו מ"ש הרמב"ן במלחמת פ"ק דסוכה. דדעת הרי"ף היא דדוקא ס"ת בעי עיבוד לשמה ולא תו"מ. ובאמת שכן מורה לשון הרי"ף דאי כדעת הנ"י פשיטא דהרי"ף לא היה מקמץ תיבת "לשמן". וע"ש במלחמת שהקשה ממתני' דאין בין ספרים לתו"מ וכו' ותירץ יפה: וכן היא דעת רש"י במנחות דף מ"ב ע"ב שכתב ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם דליכא בהן עיבוד לשמן. וכתבו שם בתוס' דבשאר ספרים איירי לא בס"ת. וכתבו עוד דגם הרמב"ם למד למילתי' מהתם: וצ"ל דס"ל דלענין כתיבה ומכ"ש האזכרות דלכ"ע בעי' לשמה ליכא למיחוש. משום דכ"ע ידעי דבעי' לשמה:
לשכת הסופר · סימן כ״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.