לשכת הסופר · סימן ב׳, ד׳

ואח"כ עור העוף כו'. כ"כ המג"א בשם הרמ"ע. וראיתי להעתיק לשון התשובה ההיא שכתב בסוף סי' ל"ז וז"ל. ובטעמי המצות להקנה זצ"ל אמר שעור העוף אעפ"י שהוא כבשרו משובח לכתיבת תפילין יותר מעור בהמה לפי שרוחות קדושות נושבות בעוף הטהור כי ע"כ דמו טעון כיסוי. ויש ללמוד מטעם זה שעור החיה משובח משל בהמה אעפ"י שהעוף משובח יותר ויגיד עליו קלות העופפות. עוד הוסיף לשבח עור השליל יותר מכולם למצוה מן המובחר כי אמר שאין בהמה יוצאה לאויר העולם שאינה מקבלת דין שהעה"ז נברא בדין והשליל פטור מן הדין שלא יצא לאויר העולם ע"כ. ואין ספק דשליל של חיה עדיף משל בהמה ובתרויהו *) של שחיטה מעלי טפי ששחיטת אמו מטהרתו ואין לה דין לגבי עובר אבל נבלה בין בידי אדם בין שמתה מאליה משמע שהוא דין קשה גם לשליל ושל בהמה שחוטה עדיף משל חיה נבלה עכ"ל הרמ"ע וע' באלי' רבה: והנה הגאון בעל חת"ם סופר זצ"ל הגיה דלא משמע כן מש"ס שבת דף ק"ח סוף ע"א. והיינו דאיתא התם שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך אלא מעתה ע"ג עור נבלות וטרפות אל יכתבו א"ל אמשול לך משל למה"ד לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור (שר הטבחים) איזה מהן משובח הוי אומר זה שהרגו מלך אלא מעתה יאכלו א"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו א"ל קאלוס (משובח) הרי דנבלה שמתה מאלי' משובח יותר משחוטה. אמנם בס' אור זרוע כתב וז"ל כתב מורי הרב רבינו שמחה שדחאו בקש דא"כ שהרגה אספקליטור לפי תשובתו למה כותבין עליו אלא עיקר הטעם כדמפרש בירושלמי פ"ק דמגילה דנבלות וטרפות אע"ג דאינו מותר בפיך מינו מותר בפיך עכ"ל. ולפי"ז דברי הרמ"ע נכונים: