לשכת הסופר · סימן י״ז, א׳

תופרין היריעות וכו'. בספר מלאכת הקודש בסופו נשאל במה שכותבין את כל הס"ת ואח"כ תופרין יחד את היריעות והרי הוי תעשה ולא מן העשוי כיון שעיקר המצוה היא הכתיבה. והפ"י במס' סוכה דף י"א כתב דתולמ"ה שייך בכל המצוות. והשיב דאולי מטעם זה נהגו הסופרים להניח איזה אותיות בסוף הספר ואין כותבין אותן עד אחר חיבור כל היריעות. ועוד כתב דגם לזה אין צריכין כי תיכף בגמר הכתיבה קיים את המצוה והתפירה אינה אלא משום כבוד הצבור ע"ש. והנה מה שהביא בשם הפ"י דתולמ"ה שייך בכל המצוות. לא הוצרך להביא זאת בשם הפ"י (וגם לא מוכח מיני' מידי דהא לא כתב אלא למ"ד דיליף לולב מסוכה) שכן מבואר בגמ' מנחות דף ל"ג ע"ב לענין מזוזה אמר רב אחא ברי' דרבא ל"ש אלא שהעמיד ולבסוף חתך והניח אבל חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולא מן העשוי. ומ"ש דמטעם זה נהגו להניח איזה אותיות. אכתי קשה מה נעשה בס"ת ישן שנקרעו התפירות באופן שנפסל. גם מ"ש דהתפירה אינה אלא משום כה"צ השיב עליו בס' מלא"ש כלל י"ד ס"ק ב' מדעת הפוסקים שכתבו דהתפירה היא מדינא משום דתור' חתומה נתנה. ולפע"ד הי' נראה להוכיח מזה דכל שעושין לצורך הכשר המצוה בעצמה לא שייך בי' משום תולמ"ה. ולכן במ"נ ניחא. דאם התפירה היא חיובית א"כ היא גופה עשי' דס"ת היא וגמר מעשה היא. וע' ב"ח או"ח סי' תרל"ה כתב דאם מניח את הסכך ואח"כ עושה את הדפנות אין בו משום תולמ"ה כיון שעשה את הסכך לשם סוכה לצל ואי משום כיון דליכא דפנות אין עליו שם אהל הא ודאי לא בעינן אלא שיהא הסכך עשוי לצל לשם סוכה דכתיב חג הסוכות תעשה ולא מן העשוי ואין לנו ראי' שלא יעשה הסכך תחלה עכ"ל. והיינו כיון דבסכך עצמו ליכא גריעותא אלא שהדפנות חסרות לא איכפת לן. וממילא ניחא נמי בהא דכותבין את היריעות ואח"כ תופרין אותן יחד: אך לכאורה הא קשיא. דהא יתיר אות פוסל ואם גורדו אח"כ מיתכשר הס"ת ונימא דהוי תולמ"ה. ולכאורה זה דומה לעושה סוכה תחת הגג ואח"כ מסיר את הגג. והיה ראי' דכשר מהא דמעשים בכל יום שמכשירין לגרוד את היתרון. ובאמת שכ"כ הרמ"א בסי' תרכ"ו ס"ב. וע"ש במג"א סק"ז ומ"ש שם בסוף דבריו דאם הניח סכך על תקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול צ"ע לכאורה וע"ש בפרמ"ג: