אם נדבקה אות וכו'. בנוב"ת סי' קס"ט מוקי לה בשנדבקו בשעת כתיבתן דוקא דלא היה להן שעת הכושר. ולפע"ד אפי' נדבקו אח"כ נמי דינא הכי. וכן נראה להוכיח מלשון הרמ"ע שכתב אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דיבוק האות בעצמה וכו' ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. הרי דס"ל דבדיבוק אות באות מותר להפריד אף בשנעשו לאחר שנכתבו. ומ"ש דלא דמי. היינו משום דבדיבוק אות לאות אין צריכין לגרוד רק את הדיבוק שביניהם ולא מן השם הוא זה (ואף אם תשמטה ידו לנגוע בקצהו יש מקום להקל). אבל בדיבוק האות בעצמה צריך הוא לגרוד את גוף האות ולקלקלו. גם מדברי מהר"ל מפראג שאביא אי"ה בחקירה ט"ו מוכח דס"ל דפירוד האותיות מותר אף בשנדבקו לאחר שנכתבו:
לשכת הסופר · סימן י״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.