ו) וגם א"ש לפי שיטת הירושלמי הנ"ל הא דלא פליג ר"ג על בית הלל בפרק ד"א במשנה דשלשה אחין מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר שב"ה אומרים מוציא בעלת מאמר בגט ובחליצה ואשת אחיו בחליצה ומאי טעמא, הא לר"ג יהא מותר בבעלת מאמר ותצא אחותה משום אחות אשתו כשיבעול אותה, ובפרט לשיטת הירושלמי דמאמר קונה ומשייר מן התורה ודאי עדיף מאמר שעשה בה קודם שמת אחיו השני, מגבי קטנה דלא הוה בה ליה אלא קדושין דרבנן, אבל לפי מה שבארנו א"ש כיון דע"י ביאה נפקע הזיקה בשעה שמתחיל לבעול אעפ"י שע"י זה נפקע למפרע, מ"מ בשעה שמתחיל לבעול הוי כבא על זקוקתו. לכן אמר ר"א שתתארס כשתגדיל והקדושין יפקיעו הזיקה, ואז מותר לבעול את אשתו אחר כך, א"כ כאן ביבמה דלא קני בה קדושין רק מתורת מאמר קונה מקצת ורחמנא גלי דביאה גומר ואין כסף ושטר גומרין בה, א"כ אי אפשר רק לבעול אותה, ותו הוי כבא על אחות זקוקתו, לכן אין לה תקנה רק להוציא שתיהן, לא כן תלמודין אע"ג דמפרשה טעמא דר"ג דאין זיקה, בכ"ז גבי הך דב"ה מודה כדאמר בדף כ"ט ע"א זו היא למעוטי כו' אי כר"ג כו' משום דדוקא גבי קטנה דמדרבנן כנוסה אצלו מכבר, משא"כ במאמר דאינו קונה רק מקצת ורק מד"ס כשיטת תלמודין בכ"מ דמאמר לא הוי רק דרבנן וכן כתבו רבנן בתוס' שם ודוק:
קונטרס זיקה · סימן ו׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך קונטרס זיקה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.