קונטרס זיקה · סימן ג׳

ג) אולם בכ"ז קשיא טובא מנא ליה להגמרא למימר דבר מבהיל כזה, דכיון שמת האחד רואין אנו שהיבמה היתה כנוסה לו אע"ג דאיכא עוד אח אחד ולהקל לומר דבביאת אחד נפטרה צרתה, ואע"ג דאיכא למ"ד יש זיקה אף בשני אחין היינו רק להחמיר אמרינן דלמא זקוקה לזה אבל להקל לא, פוק חזי לקמן כ"ט ע"ב פריך לר"א אפילו יש זיקה בשני אחין איך תני יפר יפרו מבעי ליה בשותפות כפרש"י שם ומנא לן דבר כזה. ולכן אפשר לומר דשאני הכא דעשה בה מאמר האח שמת ואע"ג דלר' שמעון מספקא אם מאמר קונה בכ"ז אנן סהדי דלא ייבמנה אחיו השני, יהיה מסיבת הספק שמא הוא קונה ונמצאת דעמדה זקוקה להתייבם לזה שמת יותר מהאחד שחי כעת בכה"ג אמרינן דככנוסה דמיא לזה שמת ודוק. ואף לפ"ז צריך לומר טעמא משום דמת דוקא, דהא חזינן לקמן כ"ח ע"ב דשני אחין שנשאו שתי אחיות ומתו ונפלו לפני שני אחין והאחת היא איסור קדושה או מצוה להאחד, בכ"ז אמרינן דאסור ליבם השניה משום דהויא ליה אחות זקוקתו שהאיסור קדושה רמיא לפניו לחליצה מן התורה [אף בחייבי לאוין יעשה ג"כ] ולא אמרינן דהא אנן סהדי דהיא עומדת להשני להתייבם ולא לו שהיא אסורה, וע"כ דדוקא כאן משום דמת אמרינן אילו היה חי היה בודאי מיבמה שעשה בה מאמר ג"כ וככנוסה ליה דמיא וכפרשתי בשם רבנן קדמאי עיי"ש ודוק: