קונטרס זיקה · סימן כ״ד, ג׳

ואם תתעקש דמדלא פירשו בתוס' שם ש"מ דחולקים על סברא זו, וקמה ראיה המחוכמה של החכ"צ במקומה, אמינא לתוספות בודאי לאו ראיה היא, דאפשר דשניהן חולצין, רק אחיו חולץ קודם, ואח"כ הוא, ומ"מ אינו אסור באחותה מחמת אחות חלוצה, כיון דלא חלץ לאחותה רק משום חיזור, עיין תוספות כ"ו ע"ב (ד"ה דנפיל) בשם ר"א מבורגיל, לכן נסתרו דברי החכ"צ הנ"ל, כמו שבארתי בס"ד, ומצאתי בספר צלעות הבית להבית מאיר ז"ל (סימן א'). והנה נדחקו שלשה חכמים מדוע לא מייתי החכ"צ מרישא, ולא ידעו דברי הירושלמי, והסברא משניה שכתבתי כוון אחד מהם, ולא הביא דברי רשב"א, וכתב ע"ז המחבר, סברא זו לע"ד דחויה מעיקרא, מקושיית הגמרא דף כ"ו ע"ב א"ה קמייתא נמי, דלדבריו לק"מ עיי"ש, וקיצר בדבריו, דבאמת אין זה חצי דבר, דמאי ראיה, הא הכא בשתי אחיות אפילו שנפלו לפני שני אחין ג"כ תני במתניתין דחולצות ולא מתייבמות, וכי חליץ חד לחדא ג"כ אסורה השנית להתייבם, עיי"ש בתוקפא דשמעתא בקדמונים ובתוספות, ועוד כי חליץ אחיו לשנים הנותרות היה חליצתו בשניה חליצה פסולה משום אחות זקוקה, גם בל"ז דברי הב"מ אינם למבין, ואכ"מ, ונסתר ראייתו של החכ"צ: