ליקח מגוי ביום טוב. וששאלתם מהו לילך אצל גוי המכירו ביום טוב וליטול הימנו אגודת עשב לבהמתו או תבן או עומרין ואומר מה שאתה נוטל (ט״ו א׳) משאר [כי"ו וישאר] מהם כיוצא בהם אני אתן לך למחר דבר זה אפי׳ מישראל אסור לפי שהוא אומר אזכרת סכום מקח דתנן הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ל׳ ביצים או י׳ אגוזים שכן דרך בעל הבית למנות בתוך ר׳ שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח והני מילי בחנוני הרגיל אצלו דכיון דרגיל אצלו גזירה שמא יביא בשבילו מחוץ לתחום והבא בשבילו מחוץ לתחום אסור לטלטלו וגם בהמתו תניא גבי שלקט עשבים מאכיל אחריו ישראל והא אמר רב הונא מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים דמשמע במחוברין לפי שהם מוכנים למאכל בהמה אבל על גבי מוקצה כגון שתלושין ומונחין באוצר שמוקצים הם וגוי שלקט עשבים מוקצים הם אצל ישראל ומתרצינן דקאי ליה באפי ואזלא ואכלא אבל להאכיל בידים אסורים ליתן לבהמתו.
איסור והיתר לרש"י · סימן נ״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.