ועוד דגרסינן בעירובין ההוא בר טביא דאתא בי ריש גלותא דאיתציד ביום טוב ראשון ואישתחיט ביום טוב שני רב נחמן ורב חסדא אכלו ורב ששת לא אכל. ומאן דאכיל משום דשתי קדושות הן ומאן דלא אכיל משום דתני איסי בן יהודה וכן היה ר׳ יהודה אוסר בשני ימים של גליות דקסבר קדושה אחת הן ומסקנא ומודה ר׳ יוסף בשני ימים דשתי קדושות הן דאפי׳ למאן דתני וכן היה ר׳ יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות אנן מיהא קים לן דשתי קדושות הן ושמע מינה מחובר שנתלש ביום טוב ראשון מותר ביום שני ממה נפשך ואל תשיבני בכדי שתעשה דהכי משמע ולערב אסורין בכדי שיעשו יום ראשון קודש הוא דבעינן שלא יהא מהנה יום טוב לחול ואם נצודו בשני לערב של יום טוב שני אסורין בכדי שיעשו דאימר קודש הוא. מר׳.
איסור והיתר לרש"י · סימן מ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.