והקורין צריכין שיהיו שלשה כמה ששנינו במדרש בשוחר טוב כדי שיאמר האחד לשנים הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו ואומר הא לחמא עניא וכל ההגדה עד כאשר נשבע לאבותינו ונוטלין כל אחד ואחד איש כוסו בידו מפני שהידים עסקניות הם ומתוך שהוא רוצה לומר הלל והגדה מסיח דעתו מן הנטילה ומברך המוציא על המצה שלמה העליונה ובוצע ואינו אוכל עד שיבצע מן הפרוסה שתחתיה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה ומחלק לכלם משתיהן יחד ואוכלין בהסבה ונוטל חסא או מרור ומברך אשר קדשנו במצותיו על אכילת מרור ולא יפחות מכזית לכל אחד ואחד שכך שנו רבותינו:
איסור והיתר לרש"י · סימן ל״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.