ואוכלין סעודתן וכשיגמור הסעודה אוכל מן הפרוסה שהניח תחת המפה והיא לחובת אכילת מצה באחרונה שהיו אוכלין בימי המקדש מצת חובה עם הפסח בגמר סעודה ואחר כך נוטל ידיו למים אחרונים ומברך ברכת המזון על כוס שלישי וחוזר ומוזג כוס רביעי ואומר (עליו הגדול וחותם) לא לנו עד גמר הלל וחותם ביהללוך וחוזר ואומר הלל הגדול וחותם בנשמת כל חי ובישתבח. בנשמת כל חי דהוא ברכת השיר והרי שנינו שאומרים עליו ברכת השיר ואחר כך מברך ברכת היין ושותה, ובמוצאי שבת מברך יקנה״ז יין קדוש נר הבדלה זמן וחותם בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת וקדשת את עמך בקדושתך ברוך אתה ד׳ המבדיל בין קודש לקודש ושהחיינו. מכאן ועד דין ערובי תבשילין אינו כתוב כסדר.
איסור והיתר לרש"י · סימן ל״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.