חמץ הנמצא אוכל ומאכיל עד למחרתו עד ארבע שעות ותולין כל חמש ובתחלת ששית שורפו באור או בכל דבר האבד שלא יראה ברשותו ואע״ג דאיתותב ר׳ יהודה במאי דאמר דחמץ בפסח בשריפה אפי׳ הכי עבדינן כותיה משום דסתם לן תנא כותיה בפרק בתרא דכריתות דתנן ואלו הן הנשרפין וכו׳ וקא חשיב חמץ בפסח דנהי ודאי דבביטול בעלמא סגי ליה מיהו עיקר מצותיה בשריפה כר׳ יהודה.
איסור והיתר לרש"י · סימן ב׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Isur ve-heter le-Rashi, Berlin 1936
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך איסור והיתר לרש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.